בעקבות הלכת המר ההתיישנות עומדת כיום על 7 שנים מיום היווצרות העילה. מה המשמעות? קראו ולמדו
תביעה בשל הולדה בעוולה היא תביעה שמוגשת ע"י הורים נגד הגורם הרפואי שבגין רשלנותו הרפואית, הם לא הפילו את העובר שנולד עם לקות קשה, מום מולד או מחלה גנטית חמורה.
בבסיס התביעה של הולדה בעוולה עומדת הטענה, כי אילו הצוות הרפואי לא היה מתרשל, התינוק לא היה נולד. כך למשל, כאשר הצוות הרפואי לא נתן להורים מידע מקיף ומלא בדבר מצב העובר, ולכן לא היו בידי ההורים הנתונים שמאפשרים להם לשקול הפסקת הריון.
התפתחות הפסיקה בתביעות הולדה בעוולה
תביעות הולדה בעוולה וההתיישנות של תביעות אלו הן סוגיות מורכבת שנדונו בבית המשפט העליון.
עד שנת 2012 ההלכה המנחה בעניין זה הייתה "הלכת זייצוב" (ע"א 518/82 זייצוב נ' כץ). בפסק דין זה קבע בית המשפט העליון, כי להורים של תינוק שנולד עם לקות קשה ובשל כך יש לו צרכים מיוחדים, יש זכות לתבוע פיצויים.
זאת, בשל הנזק שנגרם להם בגין התרשלות הצוות הרפואי בגילוי ואבחון מצב העובר בזמן ההיריון של האם. כן נקבע, כי גם התינוק עצמו זכאי לתבוע מכח עילת "חיים בעוולה". מכאן, שרשלנות רפואית בהריון, שהובילה לתוצאה חמורה כאמור, מקנה אפשרות לתבוע.
ואולם, בשנת 2012 בית המשפט העליון החליט לבטל את העילה של "חיים בעוולה" הרחיב את העילה של הורי היילוד מכח "הולדה בעוולה" – במסגרת פסק דין ע"א 1326/07, הלכת המר. בהלכת המר נקבע, כי לא ניתן עוד להכיר בעילה של "חיים בעוולה" בשל קשיים משפטיים מהותיים באשר ליסוד הנזק ויסוד הקשר הסיבתי.
במסגרת התביעה של הולדה בעוולה, ההורים רשאים לתבוע פיצוי בשל היותם הניזוקים הישירים, בכלל זה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו ליילוד וההוצאות שכרוכות בגידול ילד שסובל ממום קשה, טיפולו וחינוכו.
בהתאם לכך נקבע, כי תביעות בשל הולדה בעוולה יכולות להיות מוגשות רק על ידי ההורים. לא ניתן עוד להגיש תביעות עצמאיות של היילוד בשל העילה של חיים בעוולה.
תקופת ההתיישנות בתביעת הולדה בעוולה
תביעה בגין הולדה בעוולה ניתן עד שבע שנים מיום היווצרות העילה, כלומר: מהמועד שבו התגלה הנזק.
המשמעות המעשית של הלכת המר היא קיצור תקופת ההתיישנות. עד לפסק הדין בעניין המר זו היו לקטין 25 שנים לתבוע (7 שנים מגיל 18 – מיום שהפך לבגיר), ואילו הלכת המר מאפשרת הגשת תביעה להורים בלבד, וזאת ולמשך 7 שנים (תקופת ההתיישנות הרגילה בחוק) מיום היווצרות עילת התביעה.
האם הלכת המר נתנה מענה לכל השאלות בנושא התיישנות?
לאחר שניתן פסק הדין, נשאלה השאלה מה הדין של תביעות שהוגשו ע"י הורי קטין ועדיין לא הוכרעו. השופטת דליה גנות נדרשה לשאלה זו בת"א 24016-02-12 רוני נתנאי (קטין) ואח' נגד בית חולים הדסה עין כרם ואח'. השופטת קבעה, כי העקרונות שנקבעו בהלכת זייצוב, שעיקרם דאגה לרווחת הקטין והטלת התשלום על הגורם המעוול, עומדים וקיימים. כעת, במקום שהזכות תעמוד לקטין, הזכות לתבוע עומדת להורים, והם אלו שמקבלים את הפיצוי שמשמש למימון צרכי הילד. השופטת סברה, כי מרוץ ההתיישנות יחל ביום שבו ניתנה הלכת המר, שהולידה את עילת התביעה של ההורים.
טיפ: כאמור, כיום יש להורים 7 שנים להגשת התביעה מיום היווצרות העילה, ועל כן חשוב לשים לב לכך שאיחור בהגשת התביעה, כלומר – הגשתה לאחר תום תקופת ההתיישנות, עלול להוביל לדחייתה. לכן, יש לפעול במסגרת הזמנים האמורה.
פנייה לעורך דין רשלנות רפואית
אדם שנפגע מרשלנות רפואית, או שבני משפחתו נפגעו ממנה, צריך לקבל ייעוץ משפטי מקצועי לפני הגשת תביעה. בין אם מדובר ברשלנות בלידה עצמה, ברשלנות רפואית בהריון ולידה, ברשלנות רפואית בניתוח קיסרי או ברשלנות רפואית בגין הולדה בעוולה, מומלץ לפנות בהקדם לעורך דין רשלנות רפואית.
עורך דין רשלנות רפואית בלידה, אשר יש לו ניסיון גם בטיפול במקרים של רשלנות רפואית בהריון ותביעות בגין הולדה בעוולה, יידע לכוון אתכם ולומר לכם מהם סיכויי הצלחת התביעה.
ניתן לפנות למשרד עורכי הדין ישר יעקובי. עורכי דין בעלי ניסיון רב בתביעות רשלנות רפואית, ישמחו לסייע לכם ולבדוק את המקרה.
*לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי מעורך דין רשלנות רפואית ממשרד עורכי הדין ישר יעקובי, חייגו: 03-6914004.
